ראיון עם טל רגב, המיועדת לתיק החינוך ברשימתו של מתן כצמן

טל רגב

• באבן יהודה אין כבר שנים מחזיק/ת תיק חינוך • אבן יהודה משקיעה בכל תלמיד ותלמידה פחות משכנותיה • ועדות חינוך ישוביות לא התכנסו קרוב לשלוש שנים • מפגשי הנהגות הורים הפכו להיות "מופע יחיד" של ראש המועצה • הדסים הוא בית הספר של הילדים שלנו, אנחנו נכניס את היד לכיס ונהפוך אותו לגאוות הישוב כולו. נשים סוף למלחמות על גבם של הילדים • מי שמספר לציבור שאין כסף בתקציב המועצה - לא דובר אמת, כי זה רק עניין של סדרי עדיפויות • השקיפות בחינוך בשפל. אינספור דוגמאות להסתרת והעלמת מידע קריטי מהורים • בכדי לתת מענה לתלמידים מצטיינים הורים נאלצים להוציא את ילדיהם מחוץ למסגרות החינוך של אבן יהודה • כך נראית מועצה שלא עושה די לטיפוח מערכת החינוך • כמו בתחומים אחרים, גם בחינוך יש פה שיטה של אלתורים וכיבוי שרפות. אין מדיניות סדורה • זה עומד להסתיים אחרי הבחירות •

ש. מה הביא אותך להחלטה להיכנס למועצה כמחזיקת תיק חינוך?

ת.  אני "עושה חינוך" מאז שאני זוכרת את עצמי ומהרבה מאד כיוונים. זה בנשמתי. הילדים שלי התחנכו ומתחנכים כאן והחינוך יקר מאד לליבי. אני מאמינה שדווקא באבן יהודה, בגלל המאפיינים הייחודים לה, אפשר וצריך לעשות פה חינוך איכותי, חדשני, מצטיין. זה עניין של החלטה.

ש. אבל יש משבר עמוק בהוראה...  

ת. "נכון. בשנים האחרונות מתמודדת מערכת החינוך עם משבר מתמשך.   שיטות למידה מיושנות, צפיפות, מעמד אנשי החינוך שמצוי בשפל, קצרים בתקשורת בין הורים ומורים ובינם לבין משרד החינוך שראשיו מתחלפים חדשות לבקרים.   

המשבר לא פסח גם עלינו כאן באבן יהודה. יש לנו בעיה קשה של נטישה של אנשי חינוך ושיעורי כניסה נמוכים של כוחות חדשים למערכת.  אני מכירה את זה היטב גם כמי שמכשירה ומלווה אנשי חינוך באקדמיה. אנחנו לא יכולים להיכנע ולהגיד - זה לא שייך לנו.  זה דור העתיד שלנו. אנחנו חייבים לפעול למענם בכל האמצעים וללא דיחוי. אנחנו חייבים, ויכולים לסייע לאנשי החינוך  שלנו. זה התפקיד שלנו לספק להם את התנאים לפיתוח חוסן אישי ומקצועי. הם מתמודדים עם אתגרים עצומים. אנחנו כל הזמן אומרים שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו, ואני שואלת, ומה עם אנשי החינוך? האם המועצה רואה אותם? מטפחת אותם? מציידת אותם בתנאים ובכלים עדכניים ודואגת להם כמו שאנחנו רוצים שהם ידאגו לילדנו? עד כה זה כמעט ולא נעשה.  אנחנו נעשה את זה אחרת. אנחנו נקים צוות משימה מיוחד שיורכב מנציגים של כלל השותפים במערכת. הורים, אנשי חינוך וטיפול, וכמובן גורמי מקצוע. תפקידו יהיה לבסס חזון חינוכי ארוך טווח ותכניות פעולה מדידות להטמעתו.  ניצור קהילות של צוותי חינוך  על כל הרצף החינוכי, קהילות שתייצרנה תמיכה הדדית, למידת עמיתים והעצמה אישית ומקצועית.  אבן יהודה תהפוך להיות מקום שאנשי חינוך ירצו לבוא לעבוד בו.

ש. או.קיי. אבל כל זה עולה כסף. מה מצבנו? ת. אנחנו נכניס את היד לכיס. ומי שמספר לציבור שאין לזה כסף בתקציב המועצה – לא דובר אמת. זה רק עניין של סדרי עדפיויות מעוותים של המועצה היוצאת. אי אפשר להגיד "חינוך בראש סדר העדיפויות" ולהשאיר את זה רק כסיסמא. בכל הרשויות בהן התרחשו מהפיכות חינוכיות, המועצה הגדילה את השקעותיה בחינוך, מתוך התקציב שלה, בנוסף להקצבות משרד החינוך. אחת הבעיות שלנו באבן יהודה זה שחינוך לא באמת בראש סדר העדיפויות. איך יודעים את זה? קודם כל, כבר למעלה משנתיים אין מחזיק/ת תיק חינוך במועצה. וועדות חינוך, שאגב, מחוייבות להתכנס על פי חוק, לא התכנסו כבר קרוב לשלוש שנים. מפגשי מנהלת החינוך הפכו להיות מופע יחיד של ראש המועצה. בשביל זה הורים מתנדבים מקריבים שעות עבודה?!

ש. אבל לאחרונה יש קולות של עשיה בחינוך

ת. בטח. בגלל הבחירות.  רק לפני זמן לא רב נזכרו לעשות "ערב שיתוף ציבור" בנושא חינוך. 80% מהזמן  שם הוקדש להצגת יחיד בה מנהל אגף החינוך סיפר על עבודת האגף, שכולנו ממילא מכירים. זה שיתוף ציבור? מישהו במועצה יודע  איפה הדפים בהם כתבנו רעיונות והצעות?  אני מוכנה לחתום לך שאף לא אחד יודע איפה הם וממילא לא נעשה אתם כלום. שיתוף ציבור שאין בו שיח ושלאחריו אין הפקת לקחים ועשייה - הוא חסר כל משמעות. בשביל מה קראתם לנו? בשביל להתרברב? ממה?

ועוד דבר. חשוב שהציבור ידע כי לרשות מקומית יש זכות להיות שותפה בפיתוח הפדגוגי יחד עם משרד החינוך. אבל אתה יודע מה מדהים? עשו פה מהלך יפה של פיתוח ייחודיות בתי הספר באבן יהודה. אבן יהודה לוותה במשך ארבע שנים על ידי אגף מחקר ופיתוח של משרד החינוך.  וזהו.. נגמר.  למה? יש לך מושג כמה יכולנו להשתדרג לו היינו מצרפים כוחות ליווי ופיתוח במגוון תחומים שמגיעים לנו בחינם?!

ש. למה המועצה היוצאת לא עשתה את זה?

ת. זו שאלה נפלאה. יהירות? עייפות החומר? אולי תפיסה של "אנחנו יודעים הכל"? אבל בקדנציה הבאה אנחנו נשים גם לזה סוף. אנחנו ננצל עד תום כל משאב שעומד לרשותנו על ידי משרד החינוך ויש הרבה כאלה שלא מנוצלים. אצלנו פשוט אף אחד לא טורח לחפש אותם. אני לא משלה את עצמי. זו תהיה עבודה קשה נטו. חינוך זה ילדים ואנשי חינוך. זה מה שאמור לעניין אותנו.  

ש. אז מה אפשר לעשות אחרת? תני לי כמה דברים שנרגיש באופן מיידי.

ת. בוא נתחיל מזה שצריך להכניס רוח חדשה ומקצועית. אנחנו נשקיע כסף בתכניות העשרה ומצויינות בתחום המדעים, ספורט, אנגלית ואומנויות.  נרכוש כלים טכנולוגיים שיעשירו את חווית הלמידה. נגדיל את כמות תומכי ההוראה שישפרו את יחס החניכה בעיקר בגני הילדים. נשדרג את סביבת הלמידה של המורים.  מהפיכות מתחילות באוסף של נצחונות קטנים. למשל הדסים, זו סוגייה בוערת במיוחד בישוב. הדסים הוא מקום שאני אוהבת. יש בו מרחבים שאי אפשר למצוא היום בשום מקום אחר. יש בו מרכיב ערכי וחינוכי משמעותי בשילוב של ילדי הפנימייה ונעל"ה, שגם עליו לא הייתי רוצה לוותר בשום פנים ואופן.בין הדסים ואבן יהודה יש היסטוריה ארוכה של מאבקי שליטה.  זה אבסורד... אנחנו שולחים  לשם את הילדים שלנו. צריך לשים את זה בצד. יש דרכים חוקיות להשקיע שם -  על חווית הלמידה, על האקלים, על הפדגוגיה.

אנחנו נשקיע כסף בהדסים. אבל זה לא רק כסף.  יש לנו פה במושבה את האנשים הטובים ביותר במגוון תחומים. למה לא לנצל אותם? אפשר לפתוח עולמות חדשים לילדים שלנו, זה מודלינג להצלחה ובסוף זה ערך מוסף נהדר ומענה לאתגרים עמם מתמודדת המערכת.  אני מכירה הרבה אנשים שביומיום שלהם עושים דברים גדולים אבל עמוק בלב רוצים לעשות  חינוך. אני הולכת לגייס אותם. כשהודעתי שאני מצטרפת לכצמן, לפני כשנה, היו מי שדאגו להעזיב אותי מתפקידי כיו"ר הנהגת ההורים בהדסים. באתי כמתנדבת כדי לתרום מהידע והניסיון, והעזיבו אותי בגלל פוליטיקה נמוכה. יכולנו לעשות שם הרבה בשנה הזו!

ש. ומה עם תיכון חדש לאבן יהודה?

ת. נכון לעכשיו, ולא בגלל שאנחנו לא רוצים, אין שום היתכנות להקמת תיכון חדש באבן יהודה. כדי להקים בית ספר אתה חייב לקבל תמיכה של משרד החינוך ומבחינתם, אין לכך שום הצדקה כרגע. ברור, שכחלק מהצמיחה הטבעית של הישוב, בסוף זה יקרה ויהיה לנו תיכון נוסף על הדסים. אבל כל עוד זה לא המצב, הדסים הוא עדיפות עליונה.

ש. ומה עם מצויינות בחינוך...?

ת. טיפוח המצויינות זה משהו שאנחנו לגמרי מתכוונים לטפל בו. זה אבסורד שהורים צריכים להוביל מהלכים בעצמם כדי לתת מענה לילדים שלהם, ובכלל להוציא את חלקם מתוך מערכות החינוך של אבן יהודה כי פה אין להם את מה שהם זקוקים לו.  במילה מצויינות אני  לא מתכוונת רק להישגים לימודיים. מצוינות זה יכול להיות ספורט, אמנויות, מצויינות חברתית, יזמות וגם מתמטיקה, מדעים ואנגלית. 

היתה פה כזו פארסה סביב הטיפול המקרטע של המועצה בנושא כיתות עמ"ט. כשאין מדיניות ואין מנהיגות - הכל הולך עקום. והנה, ממש רגע לפני הבחירות מכריזים על כיתת מופ"ת. החינוך אצלנו מתנהל עד היום באלתורים וכיבוי שריפות. מישהו צועק חזק בפייסבוק והופ... המועצה מאלתרת.

אנחנו ניצור תכניות מצויינות בכל בתי הספר. נוביל כל תלמיד למצויינות האישית שלו.

ש. ומשפט על מדוע הצטרפת למתן כצמן?

ת. מתן הוא מנהיג הדור החדש לו אנחנו ראויים. יש בו יכולת למידה, העמקה, יושרה פנימית, מקצועיות וחדות. הוא מזהה חוזקות וקשיים, ובנחישות מוביל מהלכים לקידומם ותיקונם. הוא בעל כישורים מעולים בתקשורת בינאישית, יוצר קשר אנושי וקרוב, ומאפשר לסובבים אותו להביא לידי ביטוי את יכולותיהם. הוא ביצועיסט. זה ראש המועצה שאני רוצה בשבילי ובשביל ילדיי.

ש. לסיכום? אז מה יהיה?

ת. אפשר למלא עוד עשרות עמודים על תכנית העבודה שלנו. אבל אנחנו באים לעבוד. לעבוד קשה. באתר שלנו אפשר לקרוא את פירוט תכנית העבודה שלנו. היא נגישה לציבור. אני חיה, נושמת וחולמת חינוך. אני חולמת חינוך אחר. מגיע לנו. מגיע לילדים שלנו. ברור לי שזה לא הולך להיות קל. למזלי ולשמחתי אני לא מתכוונת לעשות את זה לבד. יש סביבי אנשי מקצוע מנוסים מאד  שחולמים כמוני.  אני יודעת  שיחד עם כצמן בראשות המועצה, אנחנו נהפוך את מערכת החינוך של אבן יהודה מודל לחיקוי.

טל רגב היא דוקטורנטית לחינוך, חוקרת חוסן והסתגלות מיטבית. מרצה בסמינר הקבוצים. מלווה פרחי הוראה ומורים בתחילת דרכם. מאבחנת בכירה בלימודי תואר שני בלקויות למידה באוניברסיטת בר-אילן. מדריכת הורים ובעלת קליניקה להוראה מותאמת.